דנבר, 13/12/1983

תגידו לי, פייר.  אילו הייתם מקבלים כרטיס חינם למשחק דטרויט בדנבר ביום בו הטמפרטורה ירדה למינוס ארבע מעלות פרנהייט, והשלג טיפס עד 12 אינטש, הייתם הולכים למשחק?

אני לא הייתי הולך אלא אם כן דאג מו, מאמן הדנבר, היה מבטיח לי שאנג'ליקה מרטינז, נערת הריקוד החדשה והרעננה שזה עתה הגיעה מקוסטה-ריקה, יושבת על ברכיי משך כל המשחק.

כל מי שנכנס באותו ערב למקניקולס ארינה עשה זאת באי חשק ברור. רובם היו בעלי כרטיסים עונתיים שלא רצו לבזבז כרטיס, והשאר היו בוודאי כמה הומלסים שהעדיפו לשהות באולם מחומם עבור דולר כניסה, המחיר שגבו בחצי השעה האחרונה.

דטרויט בדנבר. לא יכולים להיות דברים הרבה יותר משעממים ב-NBA מהדבר הזה ברבע הראשון של העונה, בין שתי קבוצות מקונפרנסים שונים, שאין ביניהן היסטוריה, קשר, או יחסים מיוחדים – לא אהבה ולא שנאה. אחד מהמשחקים המחוייבים להיות משוחקים כי כל קבוצה בליגה חייבת לפגוש כל אחת אחרת לפחות פעמיים בעונה, בית וחוץ.

משחק שהיה צריך להיות רוטיני, והפך לאחד המשחקים הסוערים, עם מספר הנקודות הרב בהיסטוריה.

לא היו הגנות במשחק הזה. זה היה פשוט "RUN AND GUN" במיטבו. 'דו קרב באוקיי דנבר' (קוראל לא רחוקה כל כך מכאן, אגב). לא היו הגנות אישיות, אישיות לוחצות, ZONE TRAPS, או 'בוקס-אנד-וואן". אולי לשחקנים היה כל כך קר שהם החליטו שזה הערב לזרוק את כל ה-FRUSTRATIONS שלהם על הטבעת.

אוי כמה שהטבעות סבלו. הן רעדו. הן בכו מכאב. הן התחננו לקצת מנוחה.

והיו את שני המאמנים האידיאליים למשחק כזה. לא יכולים היו להיות שניים טובים מאלה לדו-קרב המטורף הזה:   דאג מו, המטורלל עם קבלות, מאמנה של דנבר, ויובי בראון, הפילוסוף המבולבל שמוכן לנסות כל דבר, אפילו אם זאת תחרות א"ק עם קפיצות לגובה עם כדורים, בתנאי שמנצחים.

אחרי המשחק אמר מו: "אפילו שהפסדנו 186-184 אני חייב להודות שנהניתי מהמשחק. היה זה משחק גדול. הלוואי ששאר המשחקים יהיו כאלה. זה היה מאבק אמיתי ושתי הקבוצות סחוטות אבל היו הערב כמה מבצעים להיילייט לדורות הבאים. זה היה ההפסד הראשון בקריירה שאני מקבל באהבה!".

בואו נדבר על השיאים:

*אורך המשחק 3 שעות ו-11 דקות שבר שיא ראשון.

*ה-186 שבר את ה-173 של הסלטיקס נגד מינסוטה לייקרס מ-1959.

*ה-74 סלים של דטרויט שברו את השיא הקודם של 72 סלים באותו משחק של הסלטיקס.

*ה-184 נק' הוא שיא לקבוצה מפסידה (הקודם 166 ע"י מילווקי בהפסד לספארס ב-1982).

*ה-370 הוא שיא לשתי קבוצות (סלטיקס-מינסוטה היה 337 ביחד).

*ה-136 סלים לשתי הקבוצות הוא שיא ששבר את השיא הקודם של סלטיקס-מינסוטה).

*ה-93 אסיסטים שבר את ה-89 בין דטרויט וקליבלנד.

*שלושה שחקנים עשו קרייר-היי: קיקי וונדווי מדנבר (51 חיצים), אלכס אינגליש מדנבר (47), ואייזיה תומאס מדטרויט (47 נק') וג'ון לונג מדטרויט (41).

"כל אחד ששיחק קרע את האורות מתיקרת האולם", אמר מו.

תחילת המשחק לא נראתה כמשהו מיוחד. השמירות היו פחות צמודות מהיום, ובמיוחד במשחק זה בין שתי קבוצות משני קצוות עולם שונים. ברבע הרביעי הכל השתנה. מ-125-127 לדנבר, הכל התחיל להתחמם. פתאום שחקנים שכחו שהם מקונפרנסים שונים והחלו להילחם על ניצחון. הנאגטס נראו בסוף הזמן הרגיל כמנצחים כשהובילו 143-145 עם 6 טיקים בשעון, וביל למבייר מחמיץ את הפאול הראשון משניים.

טיים אאוט, דטרויט. יובי בראון מצווה החטאה מכוונת ע"י כדור חוזר שיפגע בשפיץ הטבעת, מבצע שלמבייר עשה בחיוך על שפתיו וממש באומנות.

הכדור נפל ישר לידיו של אייזיה תומאס שבצעד וחצי שם לייאפ קליל לשוויון.

הארכה ראשונה.

גם בהארכה השנייה דנבר נראתה כמנצחת כשהיא מובילה 152-157 עם 1:24 דק' לסיום. כשבארנקך ישנן 152 נקודות אתה לא הולך לוותר כל כך מהר. דטרויט קלעה עוד סל, ואלכס אינגליש החזיר בסל.  עכשיו תורו של ג'ון לונג לקלוע. 156-159. אייזיה חוטף כדור ומוסר מיד לקלי טריפיוקה – זוכרים את הקלעי  הלבן הנהדר מנוטר-דאם שכונה "הפולני"? (אגב, הוא "בין" שני שחקני פוטבול מצויינים; אביו פרנק היה אול-פרו קוורטרבק ב-NFL ובנו טראוויס מצטיין היום ב-NFL ) – הוא קובר בחוסר שיווי משקל פגז מששה מטרים עם 32 טיקים (כחלק מ-36 נק' שקלע) לשוויון 159.

הארכה שנייה.

סל רודף סל. ביל הנזילק משווה בשני פאולים ל-179-179 עם 1:30 דק' בשעון. למבייר מוסר ארוכה ללונג הקולע בעזרת הקרש, 181-179.  טיים-אאוט, דנבר. הכדור אצל הנזליק המתכונן ל… אבל לפני שידעת למה הוא התכונן אייזיה גונב לו ת'כדור וקולע EASY LAYUP. 183-179. עכשיו תומאס קובר שתיים מהקו, 185-179.

דטרויט קלעה רק פאול אחד משניים, ומצד שני דני שייס ודן איזל שמו סל כל אחד עבור דנבר, אבל מאוחר מדי, ולא מספיק, והמשחק מסתיים 184-186 לדטרויט.

למרבה הפלא שום שיא לאיבודי כדור לא נקבע. הפיסטונס איבדו רק 13, ודנבר איבדה 19, נורמלי לחלוטין למשחק שהוא אפילו ללא הארכות.

"זה היה הדבר הנורמלי היחידי במשחק הזה", אמר מו.